המהפך הגדול ("Big Flip") מגיע
בפוסטים קודמים, דנתי בנושא של כתבי עת אקדמיים הפועלים במודל של גישה פתוחה וציינתי את יתרונותיו הרבים של המודל עבור המחברים והקהילה המדעית. בעיני, דמי הפירסום (APCs) הם החסרון העיקרי של המודל למחברים, ויש דרכים שבהן המחברים יכולים להימנע מלשלם אותם מכיסם הפרטי. הוצאה לאור של כתבי עת מדעיים היא ברובה תעשייה למטרות רווח, המתקיימת במערכת יחסים סימביוטית, אך לא לחלוטין שוויונית, עם האקדמיה. תלותם של אנשי אקדמיה במו"לים מדעיים להתקדמותם המקצועית מוכרת וידועה לציבור ומבוטאת במשפט הידוע לשמצה "פרסם או מות", שתורגם לעברית בצורה המעודנת יותר "פרסם או היעלם". התלות המורכבת של תעשיית ההוצאה לאור באקדמיה מוכרת פחות. על פי רוב, תוכן שפורסם בכתבי עת מדעיים נוצר ומנוהל על ידי אנשי אקדמיה. המחברים, המבקרים והעורכים הם אנשי אקדמיה המבצעים תפקידים אלה בהתנדבות. קהל הלקוחות של התעשייה גם הוא האקדמיה, שמשלמת הן עבור מנויים והן עבור דמי פרסום. במרס 2017, נשיא מכון מקס פלנק בגרמניה העריך כי ספריות ברחבי העולם מוציאות 7.6 מיליארד יורו על עלויות שנתיות של מנויים לכתבי עת אקדמיים. עלויות אלה ממשיכות לעלות ומהוות אחוז גבוה מאוד מתקציבי הספריות. כפי שצוין במאמר שפורסם ב- 2017 ב- Science News, המקבלים העיקריים של תשלומי המנויים הם 3 בתי ההוצאה הגדולים ביותר: Wiley, SpringerNature ו- Elsevier (Elsevier דיווחו על שולי רווח של 37% בשנת 2016).
תאגיד של ספריות בגרמניה פתח במשא ומתן לשינוי תנאי ההתקשרות עם 3 המו"לים הגדולים (Projekt DEAL), הנמשך כבר יותר משנה. התנאים שהתאגיד מנסה לקדם הם ראשית, שכל הפרסומים שבהם המחבר הראשון עובד במוסד אקדמי גרמני, יפורסמו תחת מודל הגישה הפתוחה. בנוסף, הם רוצים שדמי הפרסום ישולמו כסכום חד-פעמי על ידי התאגיד, ולא בנפרד עבור כל מאמר על ידי כל ספריה. התנאי האחרון הוא שדמי הפרסום יכסו גם את דמי המנוי של חברי DEAL עבור כתבי עת הפועלים במודל המסורתי. במאמר שפורסם ב- Science News צוטט מקור אנונימי שאמר כי בעוד שSPRINGERNATURE וWILEY היו פתוחים למודל (הדומה לעסקה שהושגה עם מוסדות אקדמיים בהולנד), המו"ל הגדול ביותר בעולם, Elsevier, בינתיים מסרב.
באוקטובר 2017 נמסר כי כחלק מניסיון ללחוץ על Elsevier, פרשו מדענים גרמנים בולטים מתפקידיהם בוועדות המערכת של כתבי עת של Elsevier. בדצמבר 2017, 200 אוניברסיטאות בגרמניה לא חידשו את המנויים שלהם לכתבי העת Elsevier, ובניגוד לחשש כי זה יגרום למדענים שלהם לאבד גישה לכתבי העת, לפני מספר ימים, אנשי Elsevier הודיעו כי הגישה לא תיחסם עד להשגת הסכם.
בינתיים, כפי שדווח על ידי ד"ר יפה אהרוני מאוניברסיטת תל אביב, איגוד הספריות האירופיות למחקר (LIBER) פיתח 5 עקרונות למשא ומתן עם מו"לים: 1. חוזים עם מו"לים חייבים לכסות הן את הצד של המנויים השנתיים והן את הצד של דמי הפרסום. 2. לא תהיה הסכמה להעלאת מחירים ללא גישה פתוחה; 3. תנאי העסקאות חייבים להיות פתוחים לציבור, כך שלספריות הנמצאות במשא ומתן יהיה מידע רלוונטי על עסקאות שהושגו עם עמיתיהן; 4. הגישה הפתוחה חייבת להיות קבועה, ואי אפשר לבטל אותה בשלבים מאוחרים יותר; 5. השימוש בחומרים הפתוחים חייב להיות מנותח ותוצאות הדיווח צריכות להגיע לספריות.
אם כן, נראה כי ללא קשר לשאלה אם התאגיד הגרמני ישיג את כל מטרותיו המוצהרות, תהליך המעבר של כל כתבי העת המדעיים למודל הגישה הפתוחה הונע, והמהפך הגדול מגיע. לדעתי, תהליך זה יקרב את תעשיית ההוצאה לאור המדעית להגשמת מטרת קיומה המקורית: הפצת מידע מדעי לכל העולם לצורך קידום המדע.
