כתבי עת "טורפניים"

לפני כמה ימים פורסמה בכתב העת NATURE כתבה על "מבצע עוקץ". מה יכול להיות הקשר בין מבצע ריגול להוצאה לאור מדעית? ובכן, היעדים של המבצע היו "כתבי עת טורפים", ארגונים מסחריים המנצלים לרעה את העקרונות של פעולת כתבי עת בגישה פתוחה כדי לייצר לעצמם רווח. כמו כתבי עת לגיטימיים הפועלים בגישה פתוחה, הם מחייבים את המחברים בתשלום עבור פרסום עבודתם. שלא כמו כתבי עת לגיטימיים הפועלים בגישה פתוחה, הם כמעט שאינם מפקחים על תוכן המאמרים שהם מפרסמים ואינם מספקים שירותי עריכה או בקרת איכות. המונח כתבי עת "טורפניים" נטבע על ידי ספרן אמריקאי, ג'פרי ביאל, אשר עד ינואר 2017 פרסם רשימת הוצאות לאור שהוא מצא ראיות לכך שהן פועלות לכאורה בצורה "טורפנית". הרשימה זכתה לתגובות אוהדות, אך גם לביקורת ולאחרונה ירדה מהרשת.

ההבדל העיקרי בין כתבי עת מדעיים לגיטימיים ולא לגיטימיים, הוא רמת האחריות שהם לוקחים על התוכן שהם מפרסמים, וזה מושפע באופן משמעותי מן המערכת המקצועית של העיתון (Editorial Board). לכתבי עת לגיטימיים יש נהלים לביקורת והערכה של המאמרים שהם מפרסמים ובין אם הם מסתמכים על חוות דעת של עמיתים ובין אם לאו, בסופו של דבר, ההחלטה אם לפרסם את המאמר היא בידיו של העורך.

המאמר בNATURE דיווח על קבוצה של אנשי אקדמיה מפולין, שהמציאו חוקרת דמיונית עם היסטוריית פרסום גרועה מאוד, ללא ניסיון בביקורת מאמרים או כעורכת, ונתנו לה את השם אנה או זוסט (אוזוסט היא המילה הפולנית ל"זיוף "). הם יצרו עבורה קורות חיים וצירפו מכתב המבקש מינוי כעורכת עיתון מדעי. למותר לציין, שלא רק שזה אינו התהליך שבו מדען נהיה עורך בכתב עת מדעי, אלא שמדענית מזויפת זו, נטולת הכישורים המתאימים, לא הייתה צריכה לקבל מינוי כעורכת באף עיתון מדעי שמכבד את עצמו. קורות החיים והמכתב נשלחו ל -360 כתבי עת, 120 מתוך כל אחת משלושה אינדקסים ידועים: JCR (כתבי עת עם גורם השפעה רשמי, כפי שמופיע באינדקסJournal Citation Reports ), אינדקס כתבי העת הפועלים בשיטה פתוחה (Directory of Open Access Journals DOAJ) וכן רשימת "Beall" שהוזכרה לעיל. 33% מן העיתונים הכלולים ברשימה של Beall (ונחשבים "טורפניים") מינו את המועמדת לעורכת, כאשר 4 מתוכם הרחיקו לכת ומינו אותה לעורכת הראשית. רבים ביקשו ממנה לשלם עבור הזכות להתמנות כעורכת או לפרסם בתשלום את המאמרים שלה ושל עמיתיה. לשם ההשוואה, רק 7% מכתבי העת הכלולים ב- DOAJ ואף לא אחד מאלה של JCR השיבו בחיוב. מסקנת הניסיון הייתה צפויה מראש: כתבי עת שלא אכפת להם מי העורכים שלהם, לא אכפת להם מה הם מפרסמים, והם עושים את זה רק בשביל הכסף.

כתבי עת טורפניים פוגעים בקהילה המדעית בכמה דרכים: מדענים, אינם יכולים להסתמך על המידע שהם מספקים כרקע למחקריהם; כמחברים, פרסום בכתב עת כזה הוא בזבוז של הרבה עבודה וכסף, כיוון שסוג כזה של פרסום לא יכול להיחשב כעמידה ברשימת הקריטריונים לקידום הקריירה או לקבלת מימון למחקר, ולבסוף, היעדר ביקורת מקצועית שולל מהמחבר את היכולת לקבל מידע והצעות חשובות מבעלי מקצוע בתחום המחקר. במובן רחב יותר, פרסומים אלה מערערים את מעמדו של המדע בעיני הציבור, ולכך עלולות להיות השלכות חמורות.

מה אפשר לעשות? להיות זהיר. כקורא וככותב של פרסומים מדעיים, בדוק את מקור המידע לפני השימוש במידע או הפצתו. ה- WAME פרסם קריטריונים לאתיקה בהוצאה לאור מדעית, שניתן להשתמש בהם כרשימת בדיקה כדי לבחון עיתון יעד פוטנציאלי עבור הפרסום שלך. אם אתה עדיין לא בעל מעמד מוכר בתחום שלך, כנראה שלעיתון אין שום סיבה אמיתית לפנות אלייך ולבקש ממך לפרסם אצלו מאמרים (או, לצורך העניין, להזמין אותך להרצות בכנסים). נהג בהזמנות כאלה באילו היו דואר זבל והתעלם מהן. לעומת זאת, אם אתה בעל מעמד מוכר בתחומך, חפש את שמך מדי פעם באינטרנט וודא שאף עיתון שכזה לא משתמש בשמך ללא רשותך כחלק מרשימת חברי המערכת שלו או כמרצה בכנס שמעולם לא הסכמת להשתתף בו. השתמש באינדקסים מאומתים כדי להעריך כל כתב עת לפני הגשת מאמרים לפרסום וכן כאשר בדעתך לצטט אחד מהמאמרים המפורסמים בו. עבור מאמרים בתחומי ביו-רפואה, ההעדפה שלי תמיד הייתה וממשיכה להיות שימוש ב- Pubmed כמנוע החיפוש המועדף, ולהסתמך במידה רבה על תהליך הבדיקה של הספרייה הלאומית האמריקאית לרפואה כדי להוציא פרסומים פחות מהימנים מרשימות הקריאה שלי.

הפוסט הבא יעסוק באינדקסים של ספרות המדעית.